☰
תרגם

אינדקס
פירוש המילה► בקע ◀
בקע 
 
בקע פ' בָּקַע

1. האֶפרוחַ בקע מהבֵּיצה.

 
emerged, came out
v. 动
(to emerge, to come out)

 
1．小鸡从蛋里破壳而出。 
xiǎo jī cóng dàn li pò ké ér chū.


2. בהשאלה:
קולות שִׂמחה בקעו מהחֶדֶר.

לִבקוֹעַ מ-/ ב.ק.ע/ פָּעַל / בָּקַעתִי, בּוקֵעַ, יִבקַע  ∞
 

emerged (noise)
 

2. 引申:
 从房间里传出了欢乐的声音。
cóng fángjiān lǐ chuán chūle huānlè de shēngyīn.
בקע 
 
בקע ש“ז בֶּקַע

בקע (בסֶלַע)

 
crack, split  
n.m. 名阳

1. crack (in a stone)

 
1.  石头上的裂缝
shítou shàng de lièfèng


בקע (רפוּאה)
 

2. hernia
(medicine) 医学
 

2. 疝气
shànqì