☰
תרגם

אינדקס
פירוש המילה► אויב ◀
אויב
 
אויב ש"ז אוֹיֵב [אוֹיְבִים]

1. אויב

 
1. enemy 
n.m. 名阳


 
1.  敌人
dírén

2. צ' אוֹיֵב מוּשבָּע
אַחֲרֵי הוויכּוּחַ המַר בֵּינֵיהם הֵם הָפכוּ לְאויבים מושבעים.

אויֶבֶת , אויבות
 

2. sworn enemy
 

2.  在他们激烈的争吵之后，他们变成了不共戴天的仇敌。
zài tāmen jīliè de zhēngchǎo zhīhòu, tāmen biàn chéng le bù gòng dàitiān de chóudí.